פסק-דין בתיק ס"ע 32092-05-10

1.         עניינו של תיק זה בזכויותיו הסוציאליות של התובע, אזרח הודו, אשר הועסק כמטפל סיעודי.

2.         במהלך דיון ההוכחות העידו התובע והנתבע 2. מלבדם לא הובאו עדים נוספים.

3.         להלן עובדות הרקע:

א.        התובע שימש כמטפל סיעודי של הנתבעת 1, גב' בתיה (בנייה) זקן (להלן: הנתבעת), ילידת שנת 1922, החל מיום 27.8.07.

ב.         הנתבע 2, מר שלומי זקן (להלן - הנתבע), מנהל חשבונות במקצועו, הינו בנה של הנתבעת ובתקופה הרלוונטית התגורר עמה. לטענת התובע, יש לראותו כמעסיק במשותף יחד עם הנתבעת.

ג.         התובע הועסק - ביחס להיקף שירותי הסיעוד שהוענקו לנתבעת על ידי המוסד לביטוח לאומי (18 שעות שבועיות) - על ידי "עמית שירותי סיעוד ורפואה" בע"מ (להלן - חברת הסיעוד), וקיבל את שכרו וזכויותיו הסוציאליות בגין היקף זה ישירות לחשבון הבנק שלו בבנק הדואר (עדות הנתבע בעמ' 16 לפרוטוקול; תלושי השכר מחברת הסיעוד צורפו על ידי התובע לכתב התביעה).

ד.         בין התובע לנתבעת נחתמו, מדי שנה, הסכמי עבודה בעברית ובאנגלית, בנוסח סטנדרטי אשר נמסר להם על ידי חברת הסיעוד (דוגמת נספח א' לתצהיר הנתבע, אשר נחתם ביום 17.4.09; להלן - ההסכם).

ה.        הצדדים חלוקים לגבי היקף עבודתו של התובע; לגבי גובה השכר שקיבל; לגבי היקף המנוחה השבועית שניתנה לו; ובשאלה האם לן בבית הנתבעת בכל תקופת עבודתו אצלה. פירוט הגרסאות בקשר לכך יובא להלן.

ו.         התובע התפטר, לאלתר, ביום 13.11.09. לגרסתו, עשה כן עקב הדרישה שירחץ את הנתבעת; משום שחש לא בנוח בביצוע מטלה זו; וכאשר הודיע על כך לנתבע כחודשיים לפני מועד סיום עבודתו והתבקש להמתין עד שיימצא עובד חלופי. לדבריו, משחלפו חודשיים ולא נמצא עובד כאמור - החליט לעזוב וכך עשה. הנתבע מצידו מכחיש את גרסת התובע; מדגיש כי הנתבעת כלל לא הייתה תלויה בזולת לצורך רחצה; וטוען כי התובע עזב באופן פתאומי, מבלי שנתן הודעה מוקדמת להתפטרותו ואף " נעלם ולא ניתן היה לקבוע איתו פגישה במשרד הפנים על מנת שהנתבעת תוכל להזמין עובד אחר במקומו" (סעיף 16 לתצהירו).

ז.         ביום 28.1.10 שלח התובע מכתב דרישה לנתבעת, באמצעות "קו לעובד", במסגרתו דרש את שכרו בגין חודש נובמבר 2009  וכן דמי הבראה ופדיון חופשה. משלא נענה, הגיש את התביעה שבפנינו במהלך חודש מאי 2010.

4.         להלן נבחן כל רכיב מתביעת התובע בנפרד - כאשר ראשית תובא התשתית העובדתית הרלוונטית, ולאחריה הכרעתנו.

האם יש להכיר בנתבע כמעסיק במשותף?

התשתית העובדתית

5.         התובע העיד כי הנתבע הוא ששילם את שכרו וכן " הנתבע הוא זה שקבע את השעות בהן באתי ויצאתי למקום העבודה, הוא זה שקבע מתי אצא לחופשה ומתי אחזור, והוא זה שהיה אומר לי מה לעשות. למשל, הנתבע הוא זה שקבע שעלי לעבוד 5 שעות ביום בתקופה הראשונה והשלישית, וכאשר הנתבעת חלתה הוא זה שאמר לי להישאר ללון ולטפל בנתבעת" (סעיף 18 לתצהירו).

6.         הנתבע אישר כי חתם על ההסכם מול התובע, בשם אמו; כי דיווח לחברת הסיעוד על שעות עבודתו של התובע; וכי סייע לאמו (שאינה דוברת אנגלית) בהתנהלות השוטפת מול התובע, וכדבריו - " כל דבר הוא פנה לאמא שלי והיא קראה לי" (עמוד 12 לפרוטוקול). עוד עלה מדבריו כי הוא שניהל מול התובע את ההתחשבנות הכספית, והחתימו מדי חודש על אישור לקבלת שכרו (כפי שיפורט להלן).

במקביל הדגיש הנתבע כי " יש לי עוד שבעה אחים שגם הם ביקרו אצל אמי וסעדו שם בשבתות, אחותי גרה בסמיכות... וחלק ניכר מהיום הייתה אצל הנתבעת" (סעיף 2 לתצהירו).

הכרעה

7.         ההכרעה בשאלת התקיימותם של יחסי עובד-מעביד בין בן משפחתו של מטופל למטפל הסיעודי הינה נגזרת של הערכה כוללת של הממצאים העובדתיים העומדים בפני בית הדין במקרה הנתון, כאשר " נקודת המוצא במקרים מעין אלה היא כי המטופל, עימו בדרך כלל נקשר חוזה העבודה, הוא מעבידו של המטפל, ולכן תביעה למימוש זכויות הנובעות מתקופת עבודתו של המטפל ומסיומה יש להגיש כנגד המטופל, או העיזבון במידה שהמטופל הלך לעולמו" (ע"ע 660/06 ישי בירגר - ג'ונל קטיבוג, מיום 23.1.08; להלן - עניין בירגר).

            נקודת המוצא העומדת בבסיס ההלכה היא כי " כאשר עובד מועסק במשק ביתו של מאן דהוא, ולצרכיו - קמה חזקה עובדתית כי האדם עבורו מבוצעת העבודה הינו המעסיק. גם אם מדובר באדם שנזקק לעזרה סיעודית - אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשלול את היותו אדם בגיר ועצמאי, או כדי ללמד כי אינו יכול לדאוג לענייניו; אין לפיכך מניעה כי המטופל הסיעודי יהא צד להסכם עבודה, או לכל הסכם אחר (סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962)" (ע"ע 60/10 BISHNU PRASAD TIMALSINA - יוסף אפללו, מיום 4.10.11; להלן - עניין אפללו).